​

"אני שונאת יוגה"

זה משפט שהיה יוצא לי קבוע מהפה עד לפני 7 שנים בכל פעם שהיו מזכירים את המילה הזאת.

לא הבנתי מה הטירוף סביב זה. מישהו אמר רוגע? הדבר היחידי שהרגשתי בגוף כשהיתי יוצאת משיעור הוא תסכול ועצבים. 

יוגה ואני זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון, ממש לא. גם לא שני וגם לא עשירי.

לרומן שלי עם היוגה לקח המון זמן להתפתח, 4 שנים ליתר דיוק, 4 שנים של נסיונות און אנד אוף פעם בכמה חודשים, הולכת מנסה, לא מתחברת, מתוסכלת ושוב מנסה כמה חודשים אחרי.

אני חושבת שהיה לי מאוד קשה כי תמיד הרגשתי שהידע הזה לא באמת מונגש לי- שיעורים קשים מדי ולא מותאמים לרמה שלי, מילים גדולות מדי, פילוסופיות, צאקרות בנדהות ועוד

והמטרה שלי- היא להנגיש את זה בצורה הכי פשוטה שיש. 

לונג סטורי שורט- 

כל הדרכים מובילות ליוגה...

אני לא רציתי אותה אבל היא התעקשה עליי ובסוף גם ניצחה ונכנסה לחיי ובענק.

אחרי 4 שנים של נסיונות, מורות שונות, סגנונות שונים- משהו קרה

"נפתחה לי היוגה"

כמו סם שפתאום נפתח.

ואז השתנו חיי. ממש ככה. יש את דאנה שלפני היוגה ודאנה שאחרי היוגה. 

חוסר ביטחון בגוף שלי, כאבי גב וצוואר שהשביתו אותי ורק משככי כאבים חזקים היו מצילים אותי

כבדות, חולשה פיזית, לקחתי כל דבר בצורה דרמטית, כל דבר היה מטלטל אותי. היתי חסרת סבלנות בצורה בלתי נסבלת.

כל זה ועוד התחלפו בחקירה ולמידה של הגוף והמיינד שלי

בקבלה ואהבה עצמית

בחוזק פיזי וגמישות שלא חלמתי מעולם שהגוף האנושי שלי בכלל יכול 

בריפוי של הצוואר והגב.

חוסר סבלנות התחלף בחמלה, ברוך

האם זה אומר שאני כבר לא חווה כאב, צער, עצב בחיי?

ממש לא, אני חווה אותם באופן קבוע, פשוט הם כבר לא דרמטיים כמו בעבר, הם לא מטלטלים אותי ולא מרעידים את עולמי ולא מנהלים אותי כמו פעם.

הם רגשות ותחושות שלמדתי לתת להם מקום ולחיות איתם באהבה, בדיוק כמו רגשות שנתפסים כחיוביים יותר. 

האם אני כבר לא חסרת סבלנות? פיתחתי את המודעות להתבונן על זה ולעשות שינוי ברגע שדפוסים לא מיטיבים מופיעים. 

גם מי שהולך בדרך חווה רגעים קשים

תקופות מאתגרות

אבל עם הכלים הנכונים

זה יכול להראות אחרת, להרגיש אחרת, להגיע למקומות אחרים.

​

​

עדיין תפגשו את עצמכם ואת החיים

זה אומר שיהיו רגעים נפלאים,

אבל גם יהיו רגעים כואבים, קשים, מאתגרים.

​

​

לקח לי 4 שנים להתחבר ליוגה, ניסיתי שוב ושוב ושוב ושוב, ומתישהו זה פשוט קרה.

אם את לא אוהבת יוגה- תנסי שוב ושוב ושוב, תחליפי מורה, תחליפי סגנון, מתישהו זה יקרה. אני מכל הלב מאמינה שיוגה זה לכולם. 

​​

הלכתי לאינסוף טיפולים ומטפים במהלך חיי. חלקם טובים וחלקם פחות.

אני לרגע לא ממעיטה בחשיבות של עזרה חיצונית בכל תחום שהוא, קיבלתי כלים ושיקופים מדהימים שעזרו לי בדרך שלי, במסע לריפוי

אבל בסופו של דבר גיליתי שהמטפלת הכי טובה שלי היא היוגה, שבסופו של דבר היא העוגן שלי, בכל זמן, בכל מקום

אני יכולה להשתמש בכלים שרכשתי ולדאוג לעצמי בכל היבט! זה מטורף, אני לא תלויה בשום גורם חיצוני שישפיע על הבריאות שלי, על האושר שלי.

מעבר להכל- יש לי אותי. יש לי ביטחון בעצמי שאדע להתמודד עם....

שום מטפל בחיי לא נתן לי ביטחון ויציבות ועוגן בתוכי כמו שהיוגה נתנה לי במהלך השנים.

 

אם את מביאה את גופך לתנוחות מסויימות באופן מודע, את יכולה לרומם את התודעה שלך

כמה חשוב לטפח ולשמור על הגוף הזה- הגוף הזה הוא כלי, אמצעי להשגת בריאות פיזית כמובן, ומעבר לזה להשגת צמיחה רוחנית (או שהוא יכול לההיפך למחסום- זו בחירה שלנו. אם אני חיה בחולשה, בכאב פיזי, חוסר חיוניות, או בדיוק ההפך. זו בחירה!

אם כואב לך הגב, כרגע הבעיה הגדולה ביותר ביקום היא כאב הגב הזה, זה ישפיע עליך בכל הרמות. כדי להתמודד עם הכאב הזה ועדיין להביט מעבר לו- נדרשת מידה עצומה של כוח שלרובינו אין. הגוף שלך יכול להיות במצב כל כך טוב, לא רק הגב נעשה פתוח וגמיש- גם הראש והמחשבה נעשית גמישה.

חשוב להקדיש בגוף שלנו ולוודא שהוא לא יהפוך למחסום

​

איך הייתי אז ואיך אני היום?

חסרת ביטחון בגוף שלי

כאבים בצוואר שרק כדורים עזרו לי. דרמטיות, השבתה כללית, אין מוצא.

כבדות, חולשה פיזית

כל דבר היה מטלטל אותי, דרמטית

מרדנית, חסרת סבלנות

​

חשוב לציין- אין כאן איזשהי הבטחה שאם תתרגלו זה מה שיקרה בחייכם, זה המסע שלי ואלו רק חלק מהפירות שהניב התרגול היומיומי, אני משתפת את זה כדי לתת השראה, כדי לספוג את היתרונות הרבים של יוגה בחייכם, תצטרכו אשכרה לתרגל. כמה פשוט. לא יום או יומיים- כל החיים. מהדברים שהיוגה נתנה לי. כדי להבין מה היא עושה לך צריך ללכת בדרך, צריך לעשות. מסיפורים על יוגה או רק מעצם ההבנה- לא יקרה שום דבר.

​

לכתוב על הניסיון המקצועי שלי- קרוס ראשון ויניאסה, שני איינגר יוגה טיפולית, סטודיו ליוגה שסגרתי כי... כרגע עשרות ריטריטים וסדנאות העמקה.

​

​

​

​